כל מה שצריך לדעת על השפה הגרמנית

בשנים האחרונות, ישראלים רבים מגלים מחדש את השפה הגרמנית ובוחרים ללמוד אותה כשפה זרה, ולא רק כדי לעשות רילוקשיין לברלין. זוהי אחת השפות הנפוצות ביותר באיחוד האירופי, והיא גם אחת השפות הנלמדות ביותר כשפה שנייה באופן כללי. בשפה זו נכתבו יצירות ספרות מוערכות רבות, ומחקרים רבים נערכים ומתפרסמים בשפה הגרמנית. הגרמנית היא שפת אימם של כ-95 מיליון איש, שרובם מתגוררים במרכז אירופה, אך במזרח אירופה ישנם עוד כ-15 מיליון איש הדוברים את הגרמנית כשפה שנייה. היא משמשת כשפה רשמית גם באוסטריה, בשוויץ, בליכטנשטיין ובדרום טירול שבאיטליה, וניתן לשמוע אותה גם בבלגיה ובלוקסמבורג. המאמר הבא ייתן לשפה זו את הכבוד המגיע לה, ואולי יעורר בקוראים את הרצון ללמוד אותה.

שורשיה של השפה הגרמנית

השפה הגרמנית שייכת למשפחת השפות המערב גרמאניות, משפחה הכוללת שפות מפורסמות לא פחות כגון אנגלית והולנדית. במשפחה זו חברות גם שפות מוכרות פחות, כגון אפריקאנס והשפה הפריזית (Frisian) וכמובן גם שפת היידיש המוכרת לקהל הישראלי יותר. כל שפות אלו, השייכות למשפחת השפות הגרמאניות המערביות, מקורן בשפה הפרוטו-גרמאנית (Proto-Germanic) שבה דיברו אי שם באזור שנת 500 לפני הספירה. מקורה של הפרוטו-גרמאנית הוא ככל הנראה באזור סקנדינביה, ובעקבות ההגירה מאזור זה לארצות אחרות, נוצרו ניבים שונים ושפות חדשות. הפרוטו גרמאנית נכתבה באלפבית רוּני שהיה בשימוש עד המאה השביעית לספירה לערך, וכתבים רוניים מהמאה השנייה לספירה מצביעים על כך כי ככל הנראה כבר אז החלה הפרוטו-גרמאנית להתפצל לשלושה ניבים שונים – הניב הצפוני, הניב במערבי והניב המזרחי. סביר להניח כי עד המאה השמינית לספירה לערך הניבים המערב גרמאניים היו דומים מאוד זה לזה, וכי דוברי הניבים השונים הצליחו להבין זה את זה בקלות יחסית. אלא שאז הגיע המעתק.

מעתק ההגאים

בסביבות המאה השמינית לספירה החל שינוי מרחיק לכת בהגייה, שנקרא גם – The High Germanic Sound Shift או בעברית – מעתק ההגאים. מעתק זה השפיע על ניבים רבים שהשתייכו למשפחת השפות הגרמאניות המערביות, והוביל לשינוי בכ-9 עיצורים. "על הדרך" הוא גרם להיווצרותן של שתי קבוצות ניבים שונות – הגרמנית הגבוהה (Hochdeutsh) והגרמנית הנמוכה (Plattdeutsh). הניבים שהשתייכו לקבוצת הגרמנית הגבוהה היו מדוברים באזורים גבוהים יחסית בדרום גרמניה, ואילו הניבים שהשתייכו לקבוצת הגרמנית הנמוכה היו מדוברים באזורים נמוכים יחסית בצפון גרמניה. כלומר – לתואר "גבוהה" או "נמוכה" אין קשר לסטטוס של השפה עצמה אלא רק למקום שבו היא הייתה מדוברת.

שלבי השינוי בהגאים

כפי שיודע כל מתרגם מקצועי המספק שירותי תרגום, מעתק ההגאים היה שינוי מרכזי ומשמעותי בשפה, אך הוא כמובן התרחש בשלבים ולא בבת אחת. למעשה, השינויים שיתוארו להלן התפרשו על פני מאות שנים בין המאה החמישית לספירה לבין המאה השמינית לספירה. בשלב הראשון השינוי היה בין צלילי תנועות, למשל האות P נהגתה כעת כ-F, והאות T נהגתה כעת כ-SS. שינוי נוסף היה של K שהפכה ל-Ch (מעין ח'). בשלב הבא החלו גם שינויים בתחילתה של המילה או במקרים מסוימים, למשל כאשר העיצור הגיע אחרי האותיות L או R. לדוגמה, האות P הפכה במצבים מסוימים ל-PF, האות T הפכה במקרים מסוימים ל-Z (מעין צ'), והאות K הפכה ל-Kch (צליל שנשמע כרצף של האותיות כ' וח'). בשלב השלישי, השתנו שלושה עיצורים נוספים; ה-B הפכה ל-P, ה-D הפכה ל-T, וה-G הפכה ל-K. כך, המילה יום (או day באנגלית) נכתבת בגרמנית tag. יש לציין כי שינויים אלו בעיצורים התרחשו רק בניבים מסוימים של הגרמנית, וחלקם אף כבר לא קיימים בגרמנית הסטנדרטית המקובלת היום.

גרמנית סטנדרטית

השינויים ההדרגתיים הללו הובילו לכך שהגרמנית התפתחה לכמה ניבים שונים, שדובריהם התקשו לעיתים להבין זה את זה. מכאן התעורר הצורך ביצירתו של תקן לשפה והגרמנית הסטנדרטית נולדה. הגרמנית הסטנדרטית מכונה גם היא Hochdeutsh, והיא נוצרה בעיקר כדי להגדיל ככל האפשר את קהל הקוראים של טקסטים הכתובים בשפה הגרמנית. כלומר, המטרה הייתה שדוברי הניבים השונים יצליחו להבין את הכתוב בטקסט, מה שמקל גם את תהליך הפקת הספרים והפצתם. פיתוחה של הגרמנית הסטנדרטית הואץ בין השאר בשל התרגום של ספר התנ"ך לגרמנית על ידי מרטין לותר בשנת 1522. הוא בחר להשתמש בניב הסקסוני של הגרמנית שהיה מדובר במרכז גרמניה, אך הוא כלל גם מילים מניבים אחרים. באותה התקופה, החברה הייתה מסורתית ביותר וכמעט בכל בית שיכל להרשות לעצמו היה ספר תנ"ך שנכתב באותה גרמנית סטנדרטית. כך הופצה השפה הכתובה הזאת, והניב שבו היו מבטאים אותה התקבע לבסוף על הניב של האנובר. בהשפעתו של ניב זה, הגרמנית הסטנדרטית כוללת רק חלק משינויי העיצורים שמקורם במעתק ההגאים. בסופו של דבר, הגרמנית הסטנדרטית הפכה להיות שפתם של המשכילים ומשם חלחלה לניבים האחרים. כיום, כל דוברי הגרמנית מדברים בגרמנית סטנדרטית, גם אם הם שולטים בניב מקומי כלשהו.

ניבים שנשארים

אף על פי שכיום קיימת כאמור גרמנית סטנדרטית, עדיין ניתן לשמוע ניבים שונים של גרמנית באזורים שונים. למעשה, הגרמנית היא שפה פְּלוּריצנטרית, כלומר שפה שהתקן שלה משתנה בהתאם למדינה שבה היא מדוברת. כך, קיים תקן של גרמנית אוסטרית ושל גרמנית שוויצרית (שלושה תקנים בסך הכול – בגרמניה, בשוויץ ובאוסטריה). ההבדלים בין תקנים אלו אינם משמעותיים מאוד, ונוגעים בעיקר לשינויים באוצר במילים. אך מלבד שפות תקניות אלו, קיימים גם ניבים רבים של גרמנית. באוסטריה למשל קיים ניב בווארי הקשור לזה המדובר בגרמניה, וגם בשוויץ ישנו ניב שונה מעט של גרמנית. אך למרות כל ניבים אלו, מי ששולט בגרמנית סטנדרטית לא יתקשה בדרך כלל לדבר עם התושבים המקומיים, במיוחד אחרי שיתרגל למבטא שלהם. כפי שנאמר, ניבים אלו אינם בשימוש בדרך כלל בשפה הכתובה ובדרך כלל משרדי תרגום מקפידים לבחור בגרמנית הסטנדרטית, אלא אם כן מדובר בטקסט הכתוב בכוונה תחילה בניב מסוים.